כשאביב נרדם
יעור בחיוורון
בשדות האש
יתם הקרב האחרון
ובוקר נהדר
מן הבקעה להר
אז יעלה בזמר
ורון.
השמש ידום
בין עזה ורפיח
ירח ילבין על
פסגת החרמון
פרחים בקנה
ובנות בצריח
ישובו לעיר
חיילים בהמון.
ילדה אחת
קטנה ובידה זרים
לעיר הלבנה
תצא אז בשירים
ולחייל נרגש
תשים סביון בדש
והשמים כה
בהירים.
השמש ידום
בין עזה ורפיח
ירח ילבין על
פסגת החרמון
פרחים בקנה
ובנות בצריח
ישובו לעיר
חיילים בהמון.
החיילים לעיר
יגיעו בעם רב
עם נערות
ושיר ועם פרחי זהב
וכל אשר אמול
ידע מכאוב ושכול
לא עוד ידע
שלכת וקרב.
השמש ידום
בין עזה ורפיח
ירח ילבין על
פסגת החרמון
פרחים בקנה
ובנות בצריח
ישובו לעיר
חיילים בהמון.
|