|
אותך
אורי אסף / יגאל גורדון
|
|
אותך נזכרתי בך לעת ערבית
אותך שקעה חמה כמו תמיד.
ראשי פרחים הפכו צהוב לארגמן,
סיפרו שבועת ליבי לעננים;
על גביע פיך אהי פרפר–פרפר קטן
רוחף בין שושנים.
אותך, ביתך הקט שכן מול ים,
אותך היה שם עץ, פריו כדם,
צל ענפיו היה מסתור, ללב ביישן
לילד שלחש לך בין עלים;
על גביע פיך אהי פרפר–פרפר קטן
רוחף בין שושנים.
אותך גלי הים הרסו ביתך
אותך רוחות קדים השכיחו שמך.
האגדות עזבו כמוך ענפי הגן
רק סוד נשאר חרוט על הגזעים :
על גביע פיך אהי פרפר–פרפר קטן
רוחף בין שושנים.
|
